החלטה בתיק בש"פ 6989/05

           בפני ערר על החלטת בית-המשפט המחוזי בבאר-שבע בב"ש 21041/05 ובב"ש 21044/05 מיום 11.7.05 (כבוד השופטת ש' דברת), לפיה נדחה עררם של העוררים, אשר הוגש על החלטת בית-משפט השלום בבאר-שבע בב"ש 6103/05 מיום 6.7.05 (כבוד השופט ג' אמוראי).

           כנגד העוררים הוגש לבית-משפט השלום בבאר-שבע כתב אישום, המייחס להם עבירות של קשירת קשר לעוון, עבירה לפי סעיף 499(א)(2) לחוק העונשין, תשל"ז-1977 (להלן: חוק העונשין); תקלה ציבורית, עבירה לפי סעיף 198 לחוק העונשין; ניסיון להיזק בזדון, עבירה לפי סעיף 452 וסעיף 25 לחוק העונשין; וניסיון לפגיעה במתקן בזק, עבירה לפי סעיף 29 לחוק התקשורת (בזק ושידורים) 1982.

           לפי הנטען בכתב האישום, לפני יום 20.6.05 קשרו העוררים קשר עם אחרים, כי בלילה שבין 20.6.05 ל- 21.6.05 יפגעו בתשתיות של חברת בזק בבאר-שבע, וזאת עקב התנגדותם לתכנית ההתנתקות. לשם קידום הקשר, נפגש העורר מס' 2 ביום 20.6.05 סמוך לשעה 17:00 בנווה דקלים עם אחרים, שם תודרכו על-ידי יוגב גלבוע, חולקו לצוותים, כשהמטרה היא לגרום נזק למספר רב של ארונות סעף של בזק בבאר-שבע. באותה פגישה יוגב מסר לעורר מס' 2 מפה של העיר באר-שבע ובה סומנו חמש מטרות של ארונות סעף של בזק, בהם היו אמורים לחבל. במסגרת הקשר, צוות העורר  2 עם העורר 1, אשר הסכים להשתתף בפעילות נגד ההתנתקות. במסגרת הקשר, הונחה העורר 1, על-ידי אדם בשם יעקב כהן, להיפגש עם יוגב גלבוע בישוב מורג, כדי לקבל רכב לצורך הפעילות. העורר 1 נסע למורג, נפגש עם גלבוע, אשר העמיד לרשותו רכב וציין בפניו, כי המפתח לפתיחת ארונות הסעף שקיבל אינו מתאים ויקבל מפתח אחר בהמשך. במסגרת הקשר, פגש העורר 1 בשעה 23:00 בנווה דקלים את העורר 2 ואחר, בשם משה לב טוב, וביחד נסעו לבאר-שבע. כשהגיעו לבאר-שבע, פגשו ביצחק טבגר, שמסר להם מפתח תואם לפתיחת ארונות הסעף. לאחר מכן, התפצלו, כך שטבגר ולב טוב - אשר גם הם השתתפו באותו מבצע של חבלה בארונות סעף של בזק - פנו לדרכם כדי למלא את משימתם.

           במסגרת הקשר, הגיעו העוררים בשעה 01:45 למרכז המסחרי ברחוב יעלים בבאר-שבע, ניגשו לארון סעף של בזק שנמצא במקום. העורר 2 פתח את הארון באמצעות המפתח אותו קיבל, כאשר העורר 1 סמוך אליו. באותו הזמן נעצרו על-ידי המשטרה, אשר מנעה מהם מלבצע את זממם ולגרום נזק לקווי הבזק. בהמשך, נלקחו העוררים לתחנת המשטרה בבאר-שבע, שם זרק העורר 2 את המפתח שקיבל לפתיחת ארונות הסעף ומכאן מיוחסת לו גם עבירה של שיבוש הליכי משפט לפי סעיף 244 לחוק העונשין.

           בית-משפט השלום בבאר-שבע (כבוד השופט ג' אמוראי) שחרר את העוררים למעצר בית מלא, בתנאים הבאים:

א.        הפקדה כספית בסך 10,000 ש"ח;

ב.        אביו של העורר 2 יחתום על ערבות צד ג' בסך 50,000 ש"ח;

ג.        אחיו הבכור של העורר 1 יחתום על ערבות צד ג' בסך 50,000 ש"ח;

ד.        העורר 1 ישהה במעצר בית מלא בפיקוח אחיו הבכור נתנאל עובד במשך 24 שעות ביממה. נוכח פטירתו של אביו ז"ל של העורר 1 וחובתו ההלכתית, התיר בית-משפט השלום לעורר 1 להימצא בישיבה בשילה, שם מלמד גם אחיו נתנאל עובד, כאשר הוא נמצא בפיקוח מלא וצמוד בקשר עין מתמיד עם העורר 1.

ה.        העורר 2 ישהה במעצר בית מלא בפיקוח של אביו או אמו במשך 24 שעות ביממה. בית-משפט השלום התיר לעורר 2 להימצא בין השעות 08:00 עד 13:00 ובין השעות 16:00 עד 21:00 בישיבת ההסדר קרני שומרון בפיקוח צמוד של אביו או אמו, שיהיו בקשר עין מתמיד עם העורר 2.

           על החלטת בית-משפט השלום לשחרר את העוררים למעצר בית מלא, הגישה המשיבה (להלן: המדינה) ערר לבית-המשפט המחוזי בבאר-שבע. העוררים, מצידם, הגישו לבית-המשפט המחוזי ערר שכנגד, בו הם מערערים על תנאי השחרור בכלל ועל ההפקדה במזומן בפרט, לאור מצבם הכלכלי.

           בית-המשפט המחוזי (כבוד השופטת ש' דברת) קיבל את הערר מטעם המדינה והורה על מעצרם של העוררים עד תום ההליכים המשפטיים המתנהלים נגדם. בית-המשפט המחוזי קבע, כי לאור מסוכנותם של העוררים ומאחר וסבור היה, כי אין ליתן בהם אמון שיקיימו את תנאי השחרור, יש להורות על מעצרם.

           מכאן הערר שבפני, בגדרו חוזרים העוררים על טענותיהם כפי שהעלו בפני בית-המשפט המחוזי.

           באת-כוח העוררים אינה חולקת, כי קיימות ראיות לכאורה וכן כי קיימת עילת מסוכנות כנגד העוררים. עיקר טענת באת-כוח העוררים הוא, כי רמת הסיכון הנשקפת מן העוררים במקרה דנן פחותה במידה מסוימת משל אחרים. כמו-כן, לטענתה, העוררים הודו בחקירתם  והפלילו את חבריהם, נתנו הסבר למעשיהם לאורך כל הדרך, לכוונותיהם ולתוכניותיהם שלהם ושל חבריהם, הפכו לעדי תביעה כנגד האחרים והביעו חרטה על מעשיהם.

           מנגד, תומך בא-כוח המדינה בהחלטת בית-המשפט המחוזי ומבקש לדחות את הערר. לטענתו, לאור מסוכנותם של העוררים דווקא בימים אלה של התפרעות ואלימות בתקופת ההתנתקות, יש מקום לעצרם עד תום ההליכים המשפטיים המתנהלים נגדם.      

           החלטתי לדחות את הערר.

           העוררים פעלו במטרה לפגוע בתשתיות המדינה כמחאה על תכנית ההתנתקות. העוררים חברו עם אחרים ותכננו לפגוע במתקני חברת בזק בכוונה לשבש מערכות תקשורת, אשר תנתקנה מוסדות ציבור ושירותים ציבוריים מתקשורת טלפונית. תכניתם זו נולדה על רקע התנגדותם לתכנית ההתנתקות וכפעולת מחאה מצידם. שוכנעתי, כי לאור העובדה שהעוררים, הכינו, תכננו וביצעו בצוותא, בעבודת צוות, את פעולותיהם על רקע אידיאולוגי, אכן, קמה עילת מעצר, המעידה על מסוכנותם. כמו-כן, גם לטעמי - כפי שקבע בית-המשפט המחוזי - בשחרור העוררים למעצר בית מלא אין כדי להפיג את מסוכנותם. כמו-כן, אף שוכנעתי, כי לאור הנסיבות המיוחדות של התקופה בה מדינתנו שרויה, כאשר ימים אינם כתיקונם, אין ליתן אמון בחלופות המעצר שהוצעו עבור העוררים.     

           יפים לעניין זה דברים שנאמרו על-ידי חברתי השופטת א' פרוקצ'יה במקרה דומה למקרה שבפני בבש"פ 6716/05 יצחק טבגר נ' מדינת ישראל (טרם פורסם, ניתנה ביום 17.7.05), שם הואשמו העוררים בעבירות של קשירת קשר לעוון, תקלה ציבורית, ניסיון להיזק בזדון, ניסיון פגיעה במתקן בזק ושיבוש מהלכי משפט. וכך נאמר:

"הסיכון והחומרה הטמונים במעשי העורר וחבריו הם כשלושה: ראשית,בנכונותם להפר את החוק כחלק ממאבק רעיוני כנגד מדיניות הממשל בישראל. מעשים של אלימות, או שיבוש מערכות ציבוריות כדי לקדם אידיאולוגיה כזו או אחרת אינם רק עבירות על החוק. הם משקפים התנהגות אלימה אנטי-דמוקרטית, המבקשת לחתור תחת הליכים תקינים של הממשל, ולשבשם בכוח הזרוע. שנית, האמצעים אותם בקשו הקושרים לנקוט כדי לממש את מלחמתם האידיאולוגית הם חמורים ביותר. פעולות שנועדו לפגוע פגיעה ממשית בתשתיות ציבוריות רחבות היקף הנדרשות באורח חיוני להבטחת אורח חיים תקין של הציבור הן קשות במיוחד. הן פוגעות לא רק באזרח מן השורה שזכותו להמשיך באורח חייו בדרך שגרה ובלא הפרעה. אלא גם בחולה, בזקן, ביולדת ובנזקק לשירותי חירום שבלעדיהם חייו אינם חיים. ושלישית, החומרה והסכנה שבמעשי העורר וחבריו אינם מתמקדים בארוע נקודתי אחד, בבחינת מעידה חד-פעמית. הם טומנים בתוכם גרעין מסוכן של תוקפנות רעיונית העלולה להביא להפרת החוק גם במבט לעתיק הקרוב, וככל שצפויים המהלכים המתוכננים הקשורים בהתנתקות. בהיות העבירות המיוחסות לעורר עבירות על רקע אידיאולוגי, יש בהן זרע פורענות להפרת חוק עתידית, המבקשת להשליט תפיסה רעיונית נתונה בכל מחיר, וגם במחיר עבריינות על החוק תוך גרימת נזק ציבורי כבד לקרוב ולרחוק".